אחת הסיבות העיקריות שהובילו אותי לעצמאות היא כדי שאוכל להיות זמינה לילדיי: לארגן ולקחת אותם לגן בבוקר בלי לחץ, לבלות איתם את אחה"צ, לבלות איתם בחופשות החגים, ללכת איתם לפעילויות אחרי הגנים ולהיפגש בגינה עם חברים. חשוב לי מאוד הזמן שלי איתם ואני נהנית לראות אותם נהנים וחווים חוויות של ילדים.
בחופש הגדול האחרון דאגתי למלא כמעט כל יום בפעילויות, בילויים, מפגשים, הצגות ומשחקים. לקחתי בחשבון שזה חודש וחצי שבו אני עם הילדים נטו והעבודה תחכה לי לאחר החופש.
החופש הגדול הסתיים, ספטמבר הגיע ואיתו ההסתגלות לגנים, תקופה מייגעת בפני עצמה – שעתיים ביום הראשון, ביום השני מוסיפים עוד שעה… ככה לאט לאט עד שמגיעים ליום שלם, ואז הסתגלות לצהרון והמון אמא אמא אמא….
שבועיים מתחילת ההסתגלות המאתגרת כבר התחילו החגים, העבודה שוב נדחקת לצד. יומיים של ראש השנה ועוד יומיים של יום כיפור ואח"כ קצת קייטנה ולסיום שבוע חג סוכות. שוב – הפעלות, מפגשים עם המשפחה, חברים, טבע, פארקים ומשחקים, רק שלא יהיו לרגע משועממים.
ואז רגע לפני שחוזרים לשגרה הברוכה, מתעוררים לשבת השחורה, ה – 7 באוקטובר. הלם, נשארים בבית כמה ימים, מפוחדים, ואז לאט לאט יוצאים מהבתים, נפגשים עם חברים, עדין אין גנים אבל צריכים להיות פעילים, ולא חושפים מידע שלא בריא לילדים קטנים ורכים, מנסים לשדר "עסקים כרגיל" אבל אי אפשר לעבוד, הראש טרוד בכל מיני מחשבות קיומיות עכשיו. עם הזמן מבינים שזה לא הולך להסתיים בקרוב וצריך ליצור איזו שגרה ולהמשיך לנוע ולהניע, לפעול ולהפעיל, לייצר וליצור, למען השקט הנפשי, למען הילדים.
אמא עצמאית יקרה, מזדהה איתי?
